ארכיון | אפריל, 2011

"האוטובוס שלנו גדול וירוק – האוטובוס שלנו עובד לפי החוק"

17 אפר

ענף התחבורה הציבורית ככלל ותחום האוטובוסים בפרט, הוא אחד הענפים המושפעים ביותר ממשלתית בארצנו זבת החלב, דבש ואוטובוסים גרועים.

עד לפני מספר שנים לא קטן, חברות האוטובוסים היו חברות ממשלתיות לחלוטין. צעד בכיוון הנכון היה "להפריט" חברות אלה. אך בממשלת ישראל אוהבים הפרטה שלא תורמת ללקוח אלא לאנשי שלומם ולחברות עצמם.
השיטה היא כזאת: קיימים X קווים שהממשל קבע אותם עוד לפני שנים רבות – ניקח את מספר הקווים הללו ונחלק אותם בY, שהוא מספר חברות האוטובוסים שאנו רוצים שיהיו פעילות. כך, כל חברה מקבלת X/Y קווים להפעיל, ולא מפעילה קווים מתחרים. הדבר גורם לכך שאין שום תחרות בענף התחבורה הציבורית.

דוגמא להמחשה:
קו 1 נוסע מצפון לדרום
קו 2 נוסע ממזרח למערב

שני הקווים שייכים לחברת "נוסעים בכיף", שהיא חברה ממשלתית או בעלת התערבות ממשלתית רחבה מאוד. הממשל מחליט "להפריט" את החברה על מנת "לשפר את השירות לאזרח". אז מפצלים את "נוסעים בכיף" לחברת "נוסעים", ולחברת "בכיף". עד כאן הכל טוב.

ואז מתחילה השטות. ברישיון הסעת המונים של משרד התחבורה לשתי החברות מצויינות הגבלות כאלה ואחרות: חברת "נוסעים" יכולה להפעיל את קו 1 בלבד. חברת "בכיף" יכולה להפעיל את קו 2 בלבד. אסור בתכלית האיסור לחברה להפעיל קו מתחרה.
עכשיו לכאורה יש לנו שתי חברות אטובוסים במקום אחת, וחסידי הקפיטליזם המוגבל יאמרו שהנה לנו תחרות. אך אין פה שום תחרות. יש פה הגבלה ותו לא. אדם שרוצה ליסוע לים חייב ליסוע בקו 2 עם "בכיף". אדם שרוצה להגיע לחרמון חייב ליסוע בקו 1 של חברת "נוסעים". הלכה למעשה, לא מתקיימת שום תחרות בין החברות.

משרד התחבורה גם "מרשה לעצמו" להחזיק "מערך בקרה והבטחת איכות שירות"(שכן אם הוא מגביל הוא צריך גם לפקח ברמה היום-יומית) ולסבסד את מחירי הנסיעה -כי  בהיעדר תחרות שתוריד מחירים, הדבר היחיד שיכול "להוריד" אותם הוא סיבסוד ממשלתי.

מיותר לציין שמערך הבקרה לא עוזר לאזרח(לקוח!) כלל וכלל.

הפיתרון? פתיחת קוי האוטובוסים לתחרות אמיתית. אין שום סיבה שחברת "נוסעים" לא תפעיל גם קו מספר 2. אין שום סיבה שחברה חדשה בשם "שוק" לא "תמציא" קו מספר 3. הגבלת החברות שיכולות להפעיל קווים מסויימים, הגבלת מספר הקווים ותיכנון מסלולם באופן ממשלתי לא רק שלא עושים שירות טוב לאזרח, אלא מאמללים אותו. גם מבחינה כלכלית הנטל של החזקת החברות הוא על גבינו דרך המיסים, וגם מבחינת השירות הקלוקל והגרוע שאנו מקבלים.

כסף לא גדל על העצים

3 אפר

לפני כמה שבועות, נתקלתי במודעה הבאה בעיתון:

בקצרה, שורה של ארגונים חברתיים כאלה ואחרים(שאליהם יש לי את כל הכבוד בעולם, בעולם חופשי וכלכלה חופשית ארגונים חברתיים וארגוני צדקה הם מצויינים. הם הדרך המוסרית ביותר לתרום לאחר) – מבקשים מח"כים לא לתמוך ב"חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות" כיוון שאין תקציב ליישומו.

אני לא איכנס כאן לנושא של "פיקוח" ממשלתי על החינוך כיוון שהנושא ארוך ומורכב מדי ליריעה שהיא הבלוג הזה, אלא אני רוצה לציין את הנושא הכלכלי כאן:

שימו לב לכיתוב בצבע חום: "מי ישלם: המדינה או ההורים?"
עם משפט זה מבקשים הארגונים להראות לח"כים כי בהיעדר תקציב ליישום חוק, ההורים הם אלו אשר ישלמו מכיסם את העלויות הכרוכות בחוק זה. הדבר אמור להביא את הח"כים לרחם על ההורים(שאין שום עוררין על כך שמשלמים כבר די והותר עבור שירותים ממשלתיים נחותים) ואז לפעול באחת משתי דרכים: להעביר תקציב ייעודי ליישום החוק או לחלופין, ביטול החוק.

את התוצאה, המודעה הזו כנראה תשיג. העניין הוא שמאחוריה לא עומד שום היגיון כלכלי: "המדינה או ההורים" זה כמו לומר "ארגז התפוחים או כמה תפוחים" – אין למדינה כספים משל עצמה, רק מאזרחיה.
כאשר מחוקקים חוק אבסורדי או לא נחוץ, הרי העול התקציבי שלו נופל תמיד על האזרחים משלמי המיסים. "המדינה" היא חסרת כסף ללא אותם הורים. המשפט צריך להיראות כך: "מדוע שנשלם?".

אני קורא לכלל אנשי הארגונים החתומים על מודעה זו, להבין כי גם אם המדינה תקצה סכומי עתק ליישום החוק, הכסף הזה ייצא מכיסכם וכיסם של ההורים אותם אתם מייצגים. ולא רק שייצא מכיסכם, אלא שגם ישמש ל"פיקוח" באיכות נמוכה ופוגענית. עשרות פקידים חדשים ושאר אנשי בירוקרטיה יפקחו על הגן שלכם, ויותר מישמחו לתת איזה קנס שמן לגן שהשתמש בקוביות מפלסטיק במקום עץ.

הדרך היחידה למנוע את גזל הכסף היא להימנע מחקיקה.