ארכיון | ספטמבר, 2011

בין פמיניזם לטוטאליטריזם

29 ספט

התנועה לשחרור האישה היא אחת מהתנועות האזרחיות-חברתיות החשובות ביותר במאה ה-20, ומאז ומעולם.
התנועה טענה, ובצדק, כי האישה היא אדם(ואזרח במדינתו) בדיוק כמו גבר:
יש לה שכל, רגש וגוף – והיא "אדונית לעצמה" – החלטות הנוגעות לחייה האישיים – הם שלה להחליט.
לא של השלטון(אשר מנע ממנה להצביע או להיבחר), לא של בעלה ולא של אביה – שלה.

אך כאשר התנועה לשחרור האישה השיגה(ברובה) את מטרותיה – התרחש פיצול בתנועה הפמיניסטית, הפמיניזם "הישן" וזה "החדש".
זה "הישן" נאמן לעיקרון השיוויון בין המינים ובעיקרון כי האישה היא אדונית גורלה והחלטותיה.
הבעייתי – הוא "החדש". ה"חדש" מאמין כי יש "ליצור נשיות חדשה" ו"להשתחרר ממושגים גבריים שוביניסטים(/מיניים)" – ובעצם, ה"חדש" נאמן לעיקרון אחר לגמרי: יש לקבוע עקרונות מוסר חדשים וראויים עבור נשים.

מה זה אומר בעצם? זה אומר שישנן נשים(וגברים) פמיניסטיות אשר להן עקרונות מוסריים כאלה ואחרים, למשל – הן מתנגדות לזנות ופורנוגרפיה והן מעוניינות בהחלת העקרונות הללו על שאר הנשים – הלכה למעשה – שלילת זכות הבחירה של הנשים בעקרונות, אלא בהחלתן הכפייתית עליהם.

דוגמא טרייה לעקרונות המעוותים של "החדש", ניתן למצוא במאמר זה, המבקר את תעשיית הפורנו וצריכתה.
ישנן הרבה מאוד בעיות עובדתיות עם הטיעונים של מחברת המאמר, החל משקרים גמורים("מחלות מין הנפוצות בתעשיית הפורנו") וכלה בניתוח אנטי-מיני("הלוא על פי צרכיו המיניים של הגבר יישק דבר…") החוטא לאמת.
פירוט שלהן יהפוך רשומה זו לארוכה מדי, וייתכן שגם קנטרנית משהו.

ניתן להפריך מאמר זה על ידי טיעון מוסרי, אחד ויחיד – שבעצם מתבסס על שמו של הבלוג – "אדון העצמי":
"האישה, היא אדונית לעצמה – לחייה, לרכושה ולהחלטותיה. האישה היא אדם שלו גוף, שכל, רגש ורצונות משל עצמה".

האובססיה של הפמיניזם החדש באנטי מיניות היא מבחילה – מיניות ומראה חיצוני הם דברים "שוליים" בלבד – הן מאמינות כי השכל הוא עליון – אישה העוסקת בתיכנות היא "עליונה" על אישה העוסקת בספורט או דוגמנות – כיוון שהאחת משתמשת בשכלה והשנייה משתמשת בגופה – הגוף הוא לא "האישה האמיתית" – רק "השכל". מעולם לא תשמעו פמניסטיות "חדשות" המוחות נגד "ניצול המוח" של עורכות דין – רק על "ניצול הגוף" של זונות ודוגמניות.
האמת, כאמור – היא שאישה, בדיוק כמו גבר – היא שילוב של מרכיביו ולה ורק לה הזכות להחליט באיזה מהם להשתמש וכיצד.
ואם האובססיה הזו הייתה כלפי עצמם בלבד – אדרבא. אבל כאשר הפמיניזם נוגע בשלטון, אנו מקבלים חוקים, תקנות והגבלות שכל כולן הגבלת החופש של הנשים – הקרימנליזציה של הזנות היא רק דוגמא אחת ומרושעת במיוחד.

דוגמא מצמררת לכיצד הפמיניזם החדש בעצם מגביל את האישה במקום להפוך אותה לחופשייה יותר, ניתן למצוא בדבריה של חברת הכנסת, ציפי חוטובלי:

בתגובה לטענות לפיהן הבנות הצטלמו מרצונן החופשי, אומרת חוטובלי כי בעניינים אלה אין לנשים אפשרות בחירה.

שימו לב – "לנשים אין אפשרות בחירה". מה בין הפמיניזם חדש לטוטאליטריזם? ידידות עמוקה.

כמו כן, למעוניינים במידע נוסף לגבי תעשיית הפורנו מנקודת מבט נשית, להלן קישור לסמינריון בנושא "נשים בתעשיית המין", של אסיה שטסופל:
http://www.psychuil.ldhosting.com/stor/Coverfem_merged.pdf

תקציב הביטחון הקדוש + קצת על מחירי הדלק

2 ספט

המחאה החברתית קבעה: המדינה מבזבזת יותר מדי על ביטחון ופחות מדי על רווחה.
ולכן, על מנת להבטיח רווחה לאזרחי מדינת ישראל – יש לקצץ בתקציב הביטחון.

ואז הגיע הפיגוע הרצחני בדרום ו-"טרף את הקלפים".
אם יש פיגועים – סימן שצריך להמשיך לתקצב את מערכת הביטחון ברמות הנוכחיות ואולי אף גבוהות יותר.

זו המנטרה הישראלית במשך עשרות שנים – כל פעם שעולה לדיון גודלו(הריאלי והיחסי גם יחד) של תקציב הביטחון, מיד מגיח לו הנביא התורן ומבשר לנו כי בלי ביטחון יהיו כאן פיגועים ומלחמות – ואכן, עם המציאות הישראלית הביטחונית, אלה לא מבוששים לבוא.

הבלוג הזה, כצפוי כנראה, לא תומך בהעברת תקציבי ביטחון אל תקציב הרווחה.
זה נבלה וזה טריפה.

אך אין זה אומר כי לא ניתן לקצץ בתקציב הביטחון או לעשות שינויים בצה"ל ובשאר גופי הביטחון.
אין מתאם בין תקציב גבוה לביטחון גבוה, ואולי אף להפך.

אני אוהב לדבר בנתונים – להישען על עובדות לצורך טיעוניי.
טיעון כמו "יש פה יותר מדי אנשים לקילומטר רבוע" הוא חסר פשר בלי לציין מהי כמות האנשים הזו – ואם כאשר הטיעון "מותקף" בנתונים המבהירים את ההפך – הרי שהוא נופל.

אבל יש לנו בעיה עם תקציב הביטחון, אנו יודעים מה גובהו(נכון לשנת התקציב 2010 – 53 מיליארד ש"ח) אך איננו יודעים את מרכיביו.
אין לנו דרך לדעת כמה מתוך ה-53 מיליארד ש"ח האלה הולך לפנסיות של אנשי קבע, למיגון טנקים, לפצצות למטוסים, לאוכל לחיילים, לרכבי ליסינג לקצינים או לתשלומי משפחה.

חוסר שקיפותו של תקציב הביטחון אינו משרת את צרכי הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה – ואף להפך. בזכות חוסר השקיפות הזו, כל פעם שעולה הצעה לקצץ בתקציב הביטחון, קיצוץ שיכול להתבטא אפילו בהורדת מכסות הדלק של רכבי הליסינג של קצינים, או בקיצוץ כמות תקני "נהגי הבוס" – מיד יזדעקו אנשי הצבא ומערכת הביטחון, ידפקו על השולחן ויכריזו "קיצוץ בתקציב הביטחון משמעותו טנקים ללא מיגון! חיילים ללא תחבושות! ערים ללא כיפת ברזל!".
ואנו – בורים שכמונו – לא יכולים לדעת האם אכן כך הדבר, או שמא אנשי מערכת הביטחון, כמו כל אדם בעולם, פועלים ממניעים אגואיסטים לשמירת הונם ותנאיהם שלהם ושל חבריהם.

כאשר אנו מדברים על ביטחון מיד עולים הקולות כי תקציב ביטחון שקוף בעצם פוגע בביטחון, מדובר הרי בחשיפת מידע ביטחוני – וכאשר האויב יידע כי צה"ל הוציא בדיוק 2.5467432 מיליארד ש"ח על מערכת כיפת ברזל בעיר אשדוד – יוכל לכלכל את צעדיו בהתאם.
יש אמת מסויימת בדברים, אך צריך להבין שיש רמות שקיפות – אין שום סיבה שהציבור לא יהיה מודע לכך שמתוך השלם שהוא תקציב הביטחון, 25% הולכים לשכר, 20% לפנסיה, 25% למיגוני טנקים ועוד 25% לקולה בשק"ם. אין פה שום פגיעה בביטחון המדינה.

תקציב שקוף יותר = תקציב שפוי יותר.
עד שתקציב הביטחון לא יהיה שקוף יותר, לא נוכל לדעת האם באמת אנו מוציאים "יותר מדי" על ביטחון – כל טיעון כזה הוא חסר ביסוס בהיעדר נתונים עליהם הוא יכול להישען.

לגבי הדלק

בפוסט הקודם שלי כתבתי:

או בחלוקה פשוט לאחוזים, ממחיר של 7.441 ש"ח לליטר בנזין 95:

  • 37.78% הוא מחיר הדלק עצמו באירופה
  • 9.54% הוא שיקלול העלויות + רווחים של חברות הדלק
  • 52.68% הוא מסים כאלה ואחרים

סוציאליסטים, ברחוב, בכנסת ובממשלה יטענו כי צריך להוריד את שיעורו של "סל הוצאות השיווק לבנזין"! כיצד אפשר לומר דבר כזה כאשר ברור לחלוטין שהמרכיב הגדול ביותר במחיר הדלק המופרז, הוא הממשלה עצמה?!
וזה כמובן, "רק" הדלק.

כתבתי, ואכן התגשם הדבר.
שול הרווח העלוב של חברות הדלק מוקרב על מנת שהאזרח לא יחוש בעוד עלייה של המס על הדלק. ולאחר מכן שר התשתיות, מכובדנו עוזי לנדאו, מישיר מבט למצלמה ואומר "אם מרווח השיווק(שול הרווח) של חברות הדלק גבוה מדי, נקצץ אותו לטובת אזרחי ישראל". והמס – כבוד השר עוזי לנדאו, מה איתו? האם הוא לא גבוה מדי?

המדינה מכורה למיסים קשים.