תקציב הביטחון הקדוש + קצת על מחירי הדלק

המחאה החברתית קבעה: המדינה מבזבזת יותר מדי על ביטחון ופחות מדי על רווחה.
ולכן, על מנת להבטיח רווחה לאזרחי מדינת ישראל – יש לקצץ בתקציב הביטחון.

ואז הגיע הפיגוע הרצחני בדרום ו-"טרף את הקלפים".
אם יש פיגועים – סימן שצריך להמשיך לתקצב את מערכת הביטחון ברמות הנוכחיות ואולי אף גבוהות יותר.

זו המנטרה הישראלית במשך עשרות שנים – כל פעם שעולה לדיון גודלו(הריאלי והיחסי גם יחד) של תקציב הביטחון, מיד מגיח לו הנביא התורן ומבשר לנו כי בלי ביטחון יהיו כאן פיגועים ומלחמות – ואכן, עם המציאות הישראלית הביטחונית, אלה לא מבוששים לבוא.

הבלוג הזה, כצפוי כנראה, לא תומך בהעברת תקציבי ביטחון אל תקציב הרווחה.
זה נבלה וזה טריפה.
אך אין זה אומר כי לא ניתן לקצץ בתקציב הביטחון או לעשות שינויים בצה"ל ובשאר גופי הביטחון.
אין מתאם בין תקציב גבוה לביטחון גבוה, ואולי אף להפך.

אני אוהב לדבר בנתונים – להישען על עובדות לצורך טיעוניי.
טיעון כמו "יש פה יותר מדי אנשים לקילומטר רבוע" הוא חסר פשר בלי לציין מהי כמות האנשים הזו – ואם כאשר הטיעון "מותקף" בנתונים המבהירים את ההפך – הרי שהוא נופל.

אבל יש לנו בעיה עם תקציב הביטחון, אנו יודעים מה גובהו(נכון לשנת התקציב 2010 – 53 מיליארד ש"ח) אך איננו יודעים את מרכיביו.
אין לנו דרך לדעת כמה מתוך ה-53 מיליארד ש"ח האלה הולך לפנסיות של אנשי קבע, למיגון טנקים, לפצצות למטוסים, לאוכל לחיילים, לרכבי ליסינג לקצינים או לתשלומי משפחה.

חוסר שקיפותו של תקציב הביטחון אינו משרת את צרכי הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה – ואף להפך. בזכות חוסר השקיפות הזו, כל פעם שעולה הצעה לקצץ בתקציב הביטחון, קיצוץ שיכול להתבטא אפילו בהורדת מכסות הדלק של רכבי הליסינג של קצינים, או בקיצוץ כמות תקני "נהגי הבוס" – מיד יזדעקו אנשי הצבא ומערכת הביטחון, ידפקו על השולחן ויכריזו "קיצוץ בתקציב הביטחון משמעותו טנקים ללא מיגון! חיילים ללא תחבושות! ערים ללא כיפת ברזל!".
ואנו – בורים שכמונו – לא יכולים לדעת האם אכן כך הדבר, או שמא אנשי מערכת הביטחון, כמו כל אדם בעולם, פועלים ממניעים אגואיסטים לשמירת הונם ותנאיהם שלהם ושל חבריהם.

כאשר אנו מדברים על ביטחון מיד עולים הקולות כי תקציב ביטחון שקוף בעצם פוגע בביטחון, מדובר הרי בחשיפת מידע ביטחוני – וכאשר האויב יידע כי צה"ל הוציא בדיוק 2.5467432 מיליארד ש"ח על מערכת כיפת ברזל בעיר אשדוד – יוכל לכלכל את צעדיו בהתאם.
יש אמת מסויימת בדברים, אך צריך להבין שיש רמות שקיפות – אין שום סיבה שהציבור לא יהיה מודע לכך שמתוך השלם שהוא תקציב הביטחון, 25% הולכים לשכר, 20% לפנסיה, 25% למיגוני טנקים ועוד 25% לקולה בשק"ם. אין פה שום פגיעה בביטחון המדינה.

תקציב שקוף יותר = תקציב שפוי יותר.
עד שתקציב הביטחון לא יהיה שקוף יותר, לא נוכל לדעת האם באמת אנו מוציאים "יותר מדי" על ביטחון – כל טיעון כזה הוא חסר ביסוס בהיעדר נתונים עליהם הוא יכול להישען.

לגבי הדלק

בפוסט הקודם שלי כתבתי:

או בחלוקה פשוט לאחוזים, ממחיר של 7.441 ש"ח לליטר בנזין 95:

• 37.78% הוא מחיר הדלק עצמו באירופה
• 9.54% הוא שיקלול העלויות + רווחים של חברות הדלק
• 52.68% הוא מסים כאלה ואחרים

סוציאליסטים, ברחוב, בכנסת ובממשלה יטענו כי צריך להוריד את שיעורו של "סל הוצאות השיווק לבנזין"! כיצד אפשר לומר דבר כזה כאשר ברור לחלוטין שהמרכיב הגדול ביותר במחיר הדלק המופרז, הוא הממשלה עצמה?!
וזה כמובן, "רק" הדלק.

כתבתי, ואכן התגשם הדבר.
שול הרווח העלוב של חברות הדלק מוקרב על מנת שהאזרח לא יחוש בעוד עלייה של המס על הדלק. ולאחר מכן שר התשתיות, מכובדנו עוזי לנדאו, מישיר מבט למצלמה ואומר "אם מרווח השיווק(שול הרווח) של חברות הדלק גבוה מדי, נקצץ אותו לטובת אזרחי ישראל". והמס – כבוד השר עוזי לנדאו, מה איתו? האם הוא לא גבוה מדי?

המדינה מכורה למיסים קשים.