מה אתה עשית בשביל רווחה?

משה סילמן נפטר.
אורי רדלר כבר הרחיב את היריעה על משה סילמן וקורותיו, אין צורך להתעמק בדברים.

כן יש צורך לפי דעתי להתעמק בעניין האחריות, והמחיר:

מימין ומשמאל חוזרת האימרה הידועה והאקסיומטית כביכול כי "אין מחיר לחיי אדם".
האומנם? אם הצלת סילמן מעצמו הייתה דורשת 100 ש"ח, זה לגיטימי? 1000? מיליון? מיליארד? אין מחיר משמעותו כל מחיר.
אדם, ארגון וכמובן שמדינה אינם יכולים להתנהל לאורה של הנחייה שכזו כי לחיים "אין מחיר". השאלה היא מהו אותו מחיר? והתשובה היא, מה שאתה מוכן לשלם עבורם.

אנסה לנמק – תוקפים את העניין של סילמן בכך שהמדינה הפכה "קרה".
הגדילה לעשות פעילת המחאה שירי אלוני שכתבה שהצתתו של סילמן היא עילה ל"מלחמת אחים" – כי אותם אזרחים שלא יצאו למחאה/לא תומכים במחאה וכד' הם "קרים"," קשיי-לב" וכי המדינה "נדבקה" במוסר הירוד הזה ואם רק הייתה במדינה קצת יותר "חמלה" ו"אנושיות" אזי היה כאן יותר טוב.

אבל מי זו המדינה? מאיפה יש לה כסף? כל אדם ברחוב יגיד שמה הייתה הבעיה לתת לסילמן עוד איזה אלפייה כל חודש מביטוח לאומי, זה היה מונע ממנו להתאבד, וזו ממש אטימות וחוסר לב של המדינה ומוסדותיה, במיוחד ביטוח לאומי.
אבל אם הייתם לוקחים מאותו אדם את אותם אלף שקלים? פתאום יש השגות. "מה פתאום? למה אני צריך למממן אותו?" "יש לי מספיק הוצאות" "גם אני מתקשה" ועוד שלל סיבות, כל אחת מהן לגיטימית יותר מהשנייה.
המדינה, היא אותו דבר. רק שהמשקל של כל אחד מאיתנו בתשלומים שלה הוא כביכול קטן – 1000 אנשים שמשלמים 1 ש"ח בחודש לביטוח לאומי שהולך למישהו שהמזל לא האיר לו פנים, בעצם נתנו לו 1000 ש"ח בלי פגיעה כלכלית משמעותית באף אחד מהם, עם רווח כלכלי ברור למקבל הקצבה. כביכול, כיוון שמספר זה מוכפל פי כמה וכמה. ישנם אלפים על גבי אלפים של נזקקים החוסים תחת תשלומי העברה כאלה ואחרים ככלל ובפרט תשלומי ביטוח לאומי. החל מניצולי שואה ועד לנפגעי תאונת עבודה ומקורבים בקומבינה. לכל אחד מהם מגיע שקל. צריך גם לזכור שהתשלום לביטוח לאומי אמור גם לזכות אותך בביטוח זה, ואנחנו נכנסים פה לבעיה כלכלית לא קלה בכלל.

ופתאום השאלה של משה סילמן משתנה מהקצה אל הקצה – אם אתה חושב שמדינת ישראל צריכה לדאוג לנזקקיה, עדיף לעשות זאת דרך רווחה פרטית  אבל אם לא, אתה צריך לדרוש לשלם יותר.
אתה צריך לומר משהו קונקרטי, משהו כמו  "עוד מאה ש"ח מכל מי שמרוויח יותר מ5000 ש"ח בחודש היה מציל את משה סילמן".
כמובן שזו פרצה שקוראת לגנב ומהר מאוד זה ייגבר. יש הרבה משה סילמנים, וכאלה שדומים למשה סילמנים, וכאלה שמספקים עבודה ושירותים למשה סילמנים – סקאלת הנזקקים והזקוקים לעולם תגדל כאשר המימון שלה יגדל. החל מניצולי שואה ונזקקים ועד לבעלי עסקים בפריפריה, חרדים השומרים על "שלהבת תורת ישראל", עובדים סוציאלים ועוד ועוד.

בנוסף על כל אלה, יש פה לפי דעתי עניין של כניעה לסחטנות. מגיע אדם, מאיים להצית את עצמו אם לא תתנו לו כל מיני דברים. זוהי סחטנות לשמה.
האם אתם נותנים לו דירה? אוכל? כסף? את כל הרכוש שלכם? ואם לא, למה אתם כאלה חסרי לב ואטומים?

צדקה מרצון – למרות ולא בגלל

בראיון/נאום האחרון של דפני ליף(אחת ממנהיגות "המחאה למען צדק חברתי"), היא יצאה כנגד "מדיניות ההפרטה" והביאה כדוגמא ל"חוסר הצדק החברתי" את קיומן של 92 אלף עמותות צדקה פרטיות וולנטריות:

"אתה נותן יד לשיטה שיש בה 92 אלף עמותות בגלל שהמדינה לא מבצעת את המוטל עליה."

דפני, כהרגלה בקודש, טועה.
92 אלף עמותות הצדקה הפרטיות בישראל מייצגות את שיאו של המוסר – נתינה מרצון, ולא מכפייה. זאת לא "בגלל השיטה" אלא "למרות השיטה".

למרות שהמדינה לוקחת מיסים ישירים, מיסים עקיפים, מיסי חברות, מיסי בריאות, דמי ביטוח לאומי – בשביל לתת למסכנים – בעצם היא נותנת את הכספים האלה לעובדי המנגנון השלטוני, לאחר מכן ל"תחמני המערכת" ורק בסוף בסוף, למטה למטה בתחתית הסולם – היא נותנת את הכספים הללו לנזקיים האמיתיים.

עמותות הצדקה הפרטיות בישראל מהוות חותמת מוסרית נפלאה מאין כמוה לעם היושב בציון: למרות שהמדינה כביכול "דואגת"(והיא אף פעם לא דאגה, לידיעת הקוראת דפני ליף, גם לא בזמן מפא"י) לנזקקיה – ולמרות שהמדינה גוזלת ממון ורכוש רב מכל אחד העובד למחייתו – למרות כל זאת, ישנן אלפי עמותות ומאות אלפי(אם לא מיליוני) אנשים שתורמים מרצון – ולא מכפייה.

רק תארו לכם את רוחב הלב והיד של אזרחי המדינה, אם וכאשר, השלטון יפסיק לחנוק את המשק – השלטון יפסיק "לקחת לחם ולחלק פירורים" – זוהי הצדקה הוולנטרית, הפרטית וזו שבאמת עובדת.
כדוגמא – עם סוף מלחמת העולם השנייה, יהודים רבים היגרו לארה"ב – חסרי כל. לא הייתה להם "מדינת רווחה". הייתה להם רק "צדקה מרצון" של אנשי הקהילה היהודית בארה"ב. אומדנים מספרים לנו כי בערך 50% מהקהילה היהודית חיו על חשבון אותה צדקה. ומה קרה? האם הקהילה היהודית בארה"ב התדרדרה לפי תהום? להפך! היא שיגשגה – והיהודים בארה"ב הפכו למיעוט המצליח ביותר במדינה – כיוון שנסמכו על עצמם ועל רצון טוב, ולא על היכולת לצעוק כמה שיותר על פוליטקאי – "קח ממנו והעבר אליי!".

זהו דבר מוסרי נעלה ביותר לתת צדקה מרצון לנזקק ממך – אין שום קרדיט מוסרי בדרישה "לקחת מהאחר יותר" בשביל לתת את אותה צדקה שאתה לא רוצה לתת.
כאילוסטרציה – תארו לכם קבצן היושב ברחוב ואתם מעניקים לו תרומה זעומה של 10 ש"ח – מרגישים טוב? נפלא!
לעומת זאת, תארו לכם קבצן היושב ברחוב ולידו שוטר אשר מורה לכם להוציא מארנקכם 50 ש"ח, לוקח 45 ש"ח לעצמו כ"קנס על אי תרומה לנזקק" ומעביר 5 ש"ח לאותו קבצן – מרגישים טוב? ממש לא.

צדקה מרצון – ולא מכפייה!

כסף לא גדל על העצים

לפני כמה שבועות, נתקלתי במודעה הבאה בעיתון:

בקצרה, שורה של ארגונים חברתיים כאלה ואחרים(שאליהם יש לי את כל הכבוד בעולם, בעולם חופשי וכלכלה חופשית ארגונים חברתיים וארגוני צדקה הם מצויינים. הם הדרך המוסרית ביותר לתרום לאחר) – מבקשים מח"כים לא לתמוך ב"חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות" כיוון שאין תקציב ליישומו.

אני לא איכנס כאן לנושא של "פיקוח" ממשלתי על החינוך כיוון שהנושא ארוך ומורכב מדי ליריעה שהיא הבלוג הזה, אלא אני רוצה לציין את הנושא הכלכלי כאן:

שימו לב לכיתוב בצבע חום: "מי ישלם: המדינה או ההורים?"
עם משפט זה מבקשים הארגונים להראות לח"כים כי בהיעדר תקציב ליישום חוק, ההורים הם אלו אשר ישלמו מכיסם את העלויות הכרוכות בחוק זה. הדבר אמור להביא את הח"כים לרחם על ההורים(שאין שום עוררין על כך שמשלמים כבר די והותר עבור שירותים ממשלתיים נחותים) ואז לפעול באחת משתי דרכים: להעביר תקציב ייעודי ליישום החוק או לחלופין, ביטול החוק.

את התוצאה, המודעה הזו כנראה תשיג. העניין הוא שמאחוריה לא עומד שום היגיון כלכלי: "המדינה או ההורים" זה כמו לומר "ארגז התפוחים או כמה תפוחים" – אין למדינה כספים משל עצמה, רק מאזרחיה.
כאשר מחוקקים חוק אבסורדי או לא נחוץ, הרי העול התקציבי שלו נופל תמיד על האזרחים משלמי המיסים. "המדינה" היא חסרת כסף ללא אותם הורים. המשפט צריך להיראות כך: "מדוע שנשלם?".

אני קורא לכלל אנשי הארגונים החתומים על מודעה זו, להבין כי גם אם המדינה תקצה סכומי עתק ליישום החוק, הכסף הזה ייצא מכיסכם וכיסם של ההורים אותם אתם מייצגים. ולא רק שייצא מכיסכם, אלא שגם ישמש ל"פיקוח" באיכות נמוכה ופוגענית. עשרות פקידים חדשים ושאר אנשי בירוקרטיה יפקחו על הגן שלכם, ויותר מישמחו לתת איזה קנס שמן לגן שהשתמש בקוביות מפלסטיק במקום עץ.

הדרך היחידה למנוע את גזל הכסף היא להימנע מחקיקה.