הון-שלטון ואלדד יניב

אלדד יניב העניק לאחרונה ראיון למוסף הארץ, תחת הכותרת "הייתי חלק מהקוזה נוסטרה הישראלית".
בקצרה, הראיון נסוב בעיקר על בעיית "הון-שלטון" שאלדד יניב נחשב לאחד המייצגים שלה בתור עורך דין בכיר שייצג טייקונים ופוליטקאים גם יחד.

בעיית "הון-שלטון" היא בעיה עובדתית וקיימת שאין עליה ויכוח בין ימין לשמאל כלכלי.
ההבדל בתפיסה בין הימין לשמאל הכלכלי הוא כיצד לפתור את הבעיה.
אלדד יניב ואחרים מהשמאל הכלכלי יבקשו להדק את "הפיקוח" של השלטון על ההון ולהגביל לוביסטים ושאר "מרעי בשין" – כלומר, לחזק את "השלטון" כך שיגבור על ה"הון" במשוואה.
נדמה היה כי הימין הכלכלי יבקש את ההפך, לחזק את "ההון" כך שיגבור על "השלטון" במשוואה – אך למעשה, הפיתרון "הימני כלכלי"(לא במחוזתינו לצערנו) הוא להגביל ואף לסלק את השלטון, ולא לחזק את ההון.

ענייני הון-שלטון ו/או שחיתות והשפעתם הכלכלית הרסנית על חיינו(יוקר המחייה אשר מתבטא באופן כמעט-בלעדי בתחומים בהם יש התערבות ממשלתית עמוקה, כפי שכתבתי בפוסט קודם) הם לא דבר חדש כלל וכלל והיו כאן "ובגדול" גם בזמן שהיה פה מעט מאוד "הון" ובעיקר המון "שלטון" – בתקופת מפא"י האדומה והעליזה.

לעומת זאת, בתחומים בהם "השלטון" לא מתערב, אנו נתקלים בשחיתות מינמלית אם בכלל – היי-טק ומסעדנות למשל, הם שני תחומים המגלגלים סכומי עתק(מי יותר ומי פחות) – כלומר "הון" אדיר אך מעט מאוד "שלטון" והפלא ופלא – שחיתות נמוכה.
אפילו אלדד יניב יודע את זה, אבל מסרב לצערנו קחת את הצעד הלוגי הבא:

יש בארץ שכבה מאוד דקה של אנשים, שיצרו עושר מאוד מאוד גדול בשנים האחרונות בגלל החיבור שלהם לפוליטיקה. יש אנשים כמו גיל שויד(מייסד ובעלי צ'ק פוינט, י"ח) שיכולים לעבור חיים שלמים ולפגוש ראש ממשלה בטלוויזיה, ויש אנשים אחרים שכדי שהמניה שלהם תזנק בבורסה, הם חייבים להיות בכנסת כמה פעמים בשבוע, או בעצמם, או באמצעות לוביסטים, או באמצעות עורכי דין, או באמצעות פוליטקאים שעושים בשבילים את העבודה.

הרי למה גיל שוויד הוא לא "טייקון מרושע" אלא "יזם טוב"? הונו נאמד בכמה מאות מיליוני דולרים והוא מעסיק מאות אנשים – לכאורה "טייקון" קלאסי. אבל תחום ההיי-טק נמצא ברובו מחוץ להישג ידו של השלטון(חוץ מ"המדען הראשי") ובכך הוא נקי.

לסיכום – על מנת לפתור את בעיית ההון-שלטון, לא צריך עוד שלטון. צריך כלום שלטון או פחות שלטון.

לגבי אלדד יניב עצמו

לאחר הראיון הגיעו למערכת "הארץ" תגובות רבות, בעיקר כאלו אשר מפקפקות בנכונתו של אלדד יניב "לתקן" עצמו ותהיה האם ייתכן שגם הראיון הזה וכל השיח החדש שהוא מוביל של "אנטי-הון-שלטון" אינו אלא עוד תכסיס טקטי המשרת אסטרטגיה רחבה יותר.
בתגובה לכך, "הארץ" קיים "שאלות ותשובות" עם אלדד יניב בפייסבוק, אותו ניתן למצוא כאן.

בקצרה אומר, כי אלדד יניב היה ונשאר פוליטקאי חסר מהות, לפחות כך הוא מצטייר. הוא חוזר על המנטרה השחוקה (והמפחידה) ש"צריך להקים פה חברת מופת" ומקנח תדירות בכך שהתנועה שלו(השמאל הלאומי) כוללת "גברים, נשים, מרכז, פריפריה, יהודים, ערבים, חילונים, חרדים".
כל תשובה שנייה שלו נראת אותו דבר וכוללת הטיות שונות של המנטרות האלה ואחרות – וחבל, כי בתור מישהו שצפה בדיון שאלדד יניב השתתף בו, אי אפשר שלא להבין שמדובר באדם אינטילגנט. אם אלדד יניב אכן מעוניין לשנות פה סדרי עולם, כדאי לו קודם כל להתחיל מלשנות את לשונו הפוליטית המשננת מנטרות ומתחמקת ממתן תשובות לשאלות כנות.

צדקה מרצון – למרות ולא בגלל

בראיון/נאום האחרון של דפני ליף(אחת ממנהיגות "המחאה למען צדק חברתי"), היא יצאה כנגד "מדיניות ההפרטה" והביאה כדוגמא ל"חוסר הצדק החברתי" את קיומן של 92 אלף עמותות צדקה פרטיות וולנטריות:

"אתה נותן יד לשיטה שיש בה 92 אלף עמותות בגלל שהמדינה לא מבצעת את המוטל עליה."

דפני, כהרגלה בקודש, טועה.
92 אלף עמותות הצדקה הפרטיות בישראל מייצגות את שיאו של המוסר – נתינה מרצון, ולא מכפייה. זאת לא "בגלל השיטה" אלא "למרות השיטה".

למרות שהמדינה לוקחת מיסים ישירים, מיסים עקיפים, מיסי חברות, מיסי בריאות, דמי ביטוח לאומי – בשביל לתת למסכנים – בעצם היא נותנת את הכספים האלה לעובדי המנגנון השלטוני, לאחר מכן ל"תחמני המערכת" ורק בסוף בסוף, למטה למטה בתחתית הסולם – היא נותנת את הכספים הללו לנזקיים האמיתיים.

עמותות הצדקה הפרטיות בישראל מהוות חותמת מוסרית נפלאה מאין כמוה לעם היושב בציון: למרות שהמדינה כביכול "דואגת"(והיא אף פעם לא דאגה, לידיעת הקוראת דפני ליף, גם לא בזמן מפא"י) לנזקקיה – ולמרות שהמדינה גוזלת ממון ורכוש רב מכל אחד העובד למחייתו – למרות כל זאת, ישנן אלפי עמותות ומאות אלפי(אם לא מיליוני) אנשים שתורמים מרצון – ולא מכפייה.

רק תארו לכם את רוחב הלב והיד של אזרחי המדינה, אם וכאשר, השלטון יפסיק לחנוק את המשק – השלטון יפסיק "לקחת לחם ולחלק פירורים" – זוהי הצדקה הוולנטרית, הפרטית וזו שבאמת עובדת.
כדוגמא – עם סוף מלחמת העולם השנייה, יהודים רבים היגרו לארה"ב – חסרי כל. לא הייתה להם "מדינת רווחה". הייתה להם רק "צדקה מרצון" של אנשי הקהילה היהודית בארה"ב. אומדנים מספרים לנו כי בערך 50% מהקהילה היהודית חיו על חשבון אותה צדקה. ומה קרה? האם הקהילה היהודית בארה"ב התדרדרה לפי תהום? להפך! היא שיגשגה – והיהודים בארה"ב הפכו למיעוט המצליח ביותר במדינה – כיוון שנסמכו על עצמם ועל רצון טוב, ולא על היכולת לצעוק כמה שיותר על פוליטקאי – "קח ממנו והעבר אליי!".

זהו דבר מוסרי נעלה ביותר לתת צדקה מרצון לנזקק ממך – אין שום קרדיט מוסרי בדרישה "לקחת מהאחר יותר" בשביל לתת את אותה צדקה שאתה לא רוצה לתת.
כאילוסטרציה – תארו לכם קבצן היושב ברחוב ואתם מעניקים לו תרומה זעומה של 10 ש"ח – מרגישים טוב? נפלא!
לעומת זאת, תארו לכם קבצן היושב ברחוב ולידו שוטר אשר מורה לכם להוציא מארנקכם 50 ש"ח, לוקח 45 ש"ח לעצמו כ"קנס על אי תרומה לנזקק" ומעביר 5 ש"ח לאותו קבצן – מרגישים טוב? ממש לא.

צדקה מרצון – ולא מכפייה!

תקציב הביטחון הקדוש + קצת על מחירי הדלק

המחאה החברתית קבעה: המדינה מבזבזת יותר מדי על ביטחון ופחות מדי על רווחה.
ולכן, על מנת להבטיח רווחה לאזרחי מדינת ישראל – יש לקצץ בתקציב הביטחון.

ואז הגיע הפיגוע הרצחני בדרום ו-"טרף את הקלפים".
אם יש פיגועים – סימן שצריך להמשיך לתקצב את מערכת הביטחון ברמות הנוכחיות ואולי אף גבוהות יותר.

זו המנטרה הישראלית במשך עשרות שנים – כל פעם שעולה לדיון גודלו(הריאלי והיחסי גם יחד) של תקציב הביטחון, מיד מגיח לו הנביא התורן ומבשר לנו כי בלי ביטחון יהיו כאן פיגועים ומלחמות – ואכן, עם המציאות הישראלית הביטחונית, אלה לא מבוששים לבוא.

הבלוג הזה, כצפוי כנראה, לא תומך בהעברת תקציבי ביטחון אל תקציב הרווחה.
זה נבלה וזה טריפה.
אך אין זה אומר כי לא ניתן לקצץ בתקציב הביטחון או לעשות שינויים בצה"ל ובשאר גופי הביטחון.
אין מתאם בין תקציב גבוה לביטחון גבוה, ואולי אף להפך.

אני אוהב לדבר בנתונים – להישען על עובדות לצורך טיעוניי.
טיעון כמו "יש פה יותר מדי אנשים לקילומטר רבוע" הוא חסר פשר בלי לציין מהי כמות האנשים הזו – ואם כאשר הטיעון "מותקף" בנתונים המבהירים את ההפך – הרי שהוא נופל.

אבל יש לנו בעיה עם תקציב הביטחון, אנו יודעים מה גובהו(נכון לשנת התקציב 2010 – 53 מיליארד ש"ח) אך איננו יודעים את מרכיביו.
אין לנו דרך לדעת כמה מתוך ה-53 מיליארד ש"ח האלה הולך לפנסיות של אנשי קבע, למיגון טנקים, לפצצות למטוסים, לאוכל לחיילים, לרכבי ליסינג לקצינים או לתשלומי משפחה.

חוסר שקיפותו של תקציב הביטחון אינו משרת את צרכי הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה – ואף להפך. בזכות חוסר השקיפות הזו, כל פעם שעולה הצעה לקצץ בתקציב הביטחון, קיצוץ שיכול להתבטא אפילו בהורדת מכסות הדלק של רכבי הליסינג של קצינים, או בקיצוץ כמות תקני "נהגי הבוס" – מיד יזדעקו אנשי הצבא ומערכת הביטחון, ידפקו על השולחן ויכריזו "קיצוץ בתקציב הביטחון משמעותו טנקים ללא מיגון! חיילים ללא תחבושות! ערים ללא כיפת ברזל!".
ואנו – בורים שכמונו – לא יכולים לדעת האם אכן כך הדבר, או שמא אנשי מערכת הביטחון, כמו כל אדם בעולם, פועלים ממניעים אגואיסטים לשמירת הונם ותנאיהם שלהם ושל חבריהם.

כאשר אנו מדברים על ביטחון מיד עולים הקולות כי תקציב ביטחון שקוף בעצם פוגע בביטחון, מדובר הרי בחשיפת מידע ביטחוני – וכאשר האויב יידע כי צה"ל הוציא בדיוק 2.5467432 מיליארד ש"ח על מערכת כיפת ברזל בעיר אשדוד – יוכל לכלכל את צעדיו בהתאם.
יש אמת מסויימת בדברים, אך צריך להבין שיש רמות שקיפות – אין שום סיבה שהציבור לא יהיה מודע לכך שמתוך השלם שהוא תקציב הביטחון, 25% הולכים לשכר, 20% לפנסיה, 25% למיגוני טנקים ועוד 25% לקולה בשק"ם. אין פה שום פגיעה בביטחון המדינה.

תקציב שקוף יותר = תקציב שפוי יותר.
עד שתקציב הביטחון לא יהיה שקוף יותר, לא נוכל לדעת האם באמת אנו מוציאים "יותר מדי" על ביטחון – כל טיעון כזה הוא חסר ביסוס בהיעדר נתונים עליהם הוא יכול להישען.

לגבי הדלק

בפוסט הקודם שלי כתבתי:

או בחלוקה פשוט לאחוזים, ממחיר של 7.441 ש"ח לליטר בנזין 95:

• 37.78% הוא מחיר הדלק עצמו באירופה
• 9.54% הוא שיקלול העלויות + רווחים של חברות הדלק
• 52.68% הוא מסים כאלה ואחרים

סוציאליסטים, ברחוב, בכנסת ובממשלה יטענו כי צריך להוריד את שיעורו של "סל הוצאות השיווק לבנזין"! כיצד אפשר לומר דבר כזה כאשר ברור לחלוטין שהמרכיב הגדול ביותר במחיר הדלק המופרז, הוא הממשלה עצמה?!
וזה כמובן, "רק" הדלק.

כתבתי, ואכן התגשם הדבר.
שול הרווח העלוב של חברות הדלק מוקרב על מנת שהאזרח לא יחוש בעוד עלייה של המס על הדלק. ולאחר מכן שר התשתיות, מכובדנו עוזי לנדאו, מישיר מבט למצלמה ואומר "אם מרווח השיווק(שול הרווח) של חברות הדלק גבוה מדי, נקצץ אותו לטובת אזרחי ישראל". והמס – כבוד השר עוזי לנדאו, מה איתו? האם הוא לא גבוה מדי?

המדינה מכורה למיסים קשים.

בשביל למצוא תרופה, צריך להבין מהי המחלה

אדם מובהל לחדר מיון, הוא נורה ובחזהו ננעצו עשרות קליעים.
הרופא עושה בדיקה מהירה, ומכריז לצוות המיון מהי הבעיה:
"אין מספיק קליעים בגופו"

הבעיה הגדולה ביותר שעומדת לפתחו של הציבור הישראלי היום היא חוסר היכולת והמסוגלות, גם של כלל האוכלוסייה, וגם של "מנהיגיה" – להסתכל למציאות בעיניים – לאבחן את החולי, ורק אז למצוא פיתרון.

לא ייתכן כי המחאה על יוקר המחייה, המתבטאת לחלוטין בשווקים עתירי רגולציה,פיקוח והתערבות ממשלתית תטען, ללא בושה(וגם ללא שכל) כי: "השוק החופשי משתולל ללא רסן".
על הפתרונות ניתן, ראוי ורצוי להתווכח – אך הפתרון אמור לתת מענה לבעיה במציאות, ולא לבעיה דמיונית.

יש מעט מאוד שוק חופשי בכלל תחומי החיים במדינת ישראל – החל מדלק, תחבורה ציבורית, קוטג' ועד לדיור.
כאשר סוציאליסטים מעומתים עם העובדות היבשות, הם יאמרו כי מעט השוק החופשי – הוא הוא הצרה! בדומה לאותו רופא שראה אזורים שקליעים לא פילחו אותם והסיק: הם הם הצרה!

ושוב – העובדות אינן עומדות לצידן של התומכים בהתערבות ממשלתית מוגברת – ניתן לקחת את הדלק כדוגמא:
מחיר הדלק(נכון לאוגוסט 2011, לפי נתונים רשמיים של ממשלת ישראל) מחולק כך:

• המחיר בשער בית הזיקוק באיטליה – 2.8110 ש"ח
  
• מס בלו – 2.92 ש"ח
• סל הוצאות השיווק לבנזין – 0.71
  
• מע"מ – 1.00 ש"ח

או בחלוקה פשוט לאחוזים, ממחיר של 7.441 ש"ח לליטר בנזין 95:

• 37.78% הוא מחיר הדלק עצמו באירופה
• 9.54% הוא שיקלול העלויות + רווחים של חברות הדלק
• 52.68% הוא מסים כאלה ואחרים

סוציאליסטים, ברחוב, בכנסת ובממשלה יטענו כי צריך להוריד את שיעורו של "סל הוצאות השיווק לבנזין"! כיצד אפשר לומר דבר כזה כאשר ברור לחלוטין שהמרכיב הגדול ביותר במחיר הדלק המופרז, הוא הממשלה עצמה?!
וזה כמובן, "רק" הדלק.

מה עם ענף הדיור, עליו קמה המחאה?
לצערנו, בלתי אפשרי למדוד באחוזים מדוייקים את כמות ההתערבות הממשלתית בענף זה, ומחירה המגולגל לאזרחי ישראל – אך ניתן למנות, רק חלק, מההגבלות הממשלתיות על ענף הדיור – שמייקרות לכולנו את הקרקעות, הבנייה על הקרקעות, רכישת הדירות ושכירת הדירות:

• השלטון במדינת ישראל מחזיק בכ-93% מהקרקעות בארץ ישראל – הקרקעות "מטופטפות" לשוק במחירים שערורייתים ובקצב יותר איטי מאינטרנט 56K.
• מרגע הגשת תוכניות הבנייה ועד לאישורן הסופי, עוברות בממוצע 7 שנים עד שהן מאושרות בכלל הוועדות
• תב"ע – "תוכנית בניין עיר" שיש בכמעט כל רשות מקומית, מטילה הגבלות מגוחכות על הבנייה בשטחה: אסור לבנות מעל X קומות(בד"כ מספר מאוד נמוך, נאמר 5 קומות), אסור לבנות ללא X מקומות חנייה, אסור לבנות ממרחק X מבתי מסחר כאלה ואחרים, אסור לבנות ללא שימור X שטחים ירוקים ועוד
• אסור לבנות במושבים, קיבוצים ושאר יישובים שאינם ערים – מאות בני ישובים נאלצים, גם לא מרצון, לצאת מהיישוב כיוון שאסור לבנות בתים חדשים ביישובים אלה
• איסור פיצול דירות – דירת ארבעה חדרים יכולה, ללא בעיה, לספק דיור ברמה הוגנת למספר גבוה של דיירים כל עוד הם מופרדים ברמה כזו או אחרת זה מזה – איסור פיצול דירות בעצם משאיר בשוק רק דירות גדולות, שאינן מתאימות למגורים של רווקים, סטודנטים ובעלי הכנסה נמוכה אחרים
• מיסי שבח, מיסי רכישה ומיסי מכירה על השכרה ומכירה של דירה
• איסור מגורים באזורים מסחריים או תעשייתים – ידוע גם כ"איסור הלופט" – חל איסור להסב חללים תעשייתים/באזורים תעשייתים לדירות, ושוב – כמו עם פיצול דירות, למרות שמספר גדול של אנשים היו שמחים לגור בחללים כאלה

ואלה רק על קצה המזלג.

אז מוזמן כל אזרח במדינת ישראל לשאול עצמו – מה יש לו יותר, התערבות ממשלתית ותכנון מרכזי או שוק חופשי? התשובה ברורה.
ולאחר שהבין מהי המציאות, כדאי מאוד לרופא להוציא את הקליעים מגופו של החולה ולא לירות בו עוד…

 

המחאה מוצדקת. יקר מידי לחיות במדינת ישראל. יוקר המחייה נובע באופן ישיר ובלתי משתמע לשתי פנים מהתערבות ממשלתית בשיעור גבוה.
אז שאל את עצמך, אזרח מדינת ישראל: המציאות היא התערבות ממשלתית רחבה מאוד – מה אתה חושב הוא הפיתרון – עוד התערבות ממשלתית, או פחות התערבות ממשלתית?

 

"תורת המלך"

הרב דב ליאור נעצר על ידי המשטרה, כיוון שתמך בספר ההלכה "תורת המלך".

כתבה בנושא: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/254/224.html

"תורת המלך", בניגוד למה שיכול להשתמע מכלי התקשורת השונים, אינו הוראה להרוג ולרטש כל מי שעורלתו שמורה, וכל מי ששיערה עודנו לראשה גם לאחר החתונה.
הספר עוסק בנושא מוסרי כבד משקל ושנוי במחלוקת: אזרחים בלחימה.

עמדתי האישית, וזו של כל אדם מוסרי היא כי המצב ה"רצוי" ביותר בלחימה, הוא כי נפגע בלוחמים בלבד. אין לנו רצון לפגוע באזרחים ויהיה טיפשי להניח שכך הדבר.
אך יש מצוי ויש רצוי. אזרחים נפגעים בלחימה, בטח כאשר האסטסרטגיה של אלו הנלחמים בך מקדשת את הפגיעה באזרחים שלך ופועלת בכוונה תחילה למיקסום הפגיעה באזרחים שלה, כזרז מוראלי למלחמתם.

ספר "תורת המלך" מציע את המשנה הבאה בנושא(נלקח מן הערך על הספר בויקיפדיה):

הריגת גויים במלחמה: לפי כותבי הספר, במצב מלחמה מותר להרוג את לוחמי האויב, את המסייעים ללוחמים ואף את התומכים ומעודדים אותם, משום שכל אלה מוגדרים כרודפים. מותר, לתועלת הלחימה, לפגוע במטרות אויב גם אם עלולים להפגע אזרחי האויב שהם חפים מפשע, כגון להפציץ מטרות צבאיות של צבא האויב, אף שאנשים חיים בסמוך למטרות אלה והם עלולים להפגע.

פגיעה מכוונת בחפים מפשע: בפרק זה נטען כי מותר לשלטון לכוף את בני עמו לצאת למלחמה ולסכן את חייהם, ואף להרוג את המסרבים להילחם או את הבורחים מן המערכה. קל וחומר שמותר להרוג את אזרחי האויב אם הדבר נצרך לתועלת המלחמה. בחלק זה מובאות סברות שלפיהן מותר, בזמן מלחמה, להרוג גם ילדי גויים, לדוגמא כאשר ברור "שהם יגדלו להזיק לנו"[1].

אפשר ורצוי להתווכח ולהתפלסף על רמת המוסריות של הדברים. לא ברור מהיכן המנדט המדינתי לחקור את הכותב ואת המסכימים לכתוב.
חופש הביטוי לא צריך להיות מוגבל, זוהי דעתי האישית הקיצונית, אך כזו היא. בארה"ב מרשים גם לארגונים נאו-נאציים וגזעניים ביותר(KKK, Nation of Islam וכו') לפעול ולהביע דעתם, כל עוד אין הם פוגעים פיזית באף אחד.

המחשבה היא חופשית, לא ניתן לעקור אותה ולא ניתן להרוג אותה בלי להרוג את האדם. דווקא חשיפת רעיונות "לא רצויים" לאור השמש, לשוק הדעות – יהרוס הרבה מהילתן.

עכשיו הרבנים נהנים מהילה של קדושים, של החשמונאים המתקוממים נגד המתיוונים. ועכשיו ספר הלכה, אשר יועד לאוכלוסייה שניתן, במקרה הטוב, למדוד אותה באלפים בודדים(הקוראת באדיקות ספרי הלכה) – הוא שם דבר בכל ארץ ישראל – והכל בגלל שהמדינה, כאבא ואמא של כולנו – יודעת מתי אסור לנו לקלל ולצעוק – ובדיוק כמה טפיחות על הטוסיק מגיע לנו על כך.

ערוץ YouTube לבלוג / נאום נתניהו בפני הקונגרס האמריקאני

בשעה טובה נפתח ערוץ הוידיאו של הבלוג, באתר YouTube: ערוץ "בלוג האדון העצמי".

הערוץ יציע סרטונים קצרים ואינפורמטייבים בכלל הנושאים שבהם עוסק הבלוג – לרוב "גזירים" ממקרות אחרים – בתקווה שניתן יהיה לספק בערוץ גם מספר הפקות מקור.

הוידיאו הראשון שהועלה לערוץ הוא גזיר שאורכו פחות מדקה מתוך נאום ראש ממשלת ישראל, ביבי נתניהו, בפני הקונגרס האמריקאני ב-22/05.
בגזיר זה מסביר נתניהו מהי "חירות" וכיצד היא מתבטאת ביחסי ממשל(שלטון)-אזרח. הוידיאו כולל כתוביות בעברית "תוצרת בית".

ניתן רק לקוות כי הדברים נאמרו מתוך אמונה אישית ולא רק על מנת להטיף למקהלת הקונגרס.
האם ישמיע דברים דומים גם בכנסת ישראל?

ונזכור את כולם – טקס יום הזיכרון בתשלום

ב8/5/2011 יתקיימו טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. מאות ואף אלפי טקסים יתקיימו ברחבי הארץ. רובם ב"חינם".
אחד הטקסים המרכזיים הוא הטקס של ארגון "זוכרים" בבריכת הסולטן בירושלים. כניסה לטקס של ארגון "זוכרים" כרוכה בעלות, הנעה בין 45 ל95 שקלים.

הדבר עורר תרעומת רבה, ואין זה פלא עקב הנושא הרגיש והתזמון. אך במקום לתת לבטן לדבר(ואני מודה: גם לי זה חרה כאשר שמעתי על כך בפעם הראשונה), הבה ניתן לשכל הישר לדבר, ונציב לפנינו קודם כל את העובדות "היבשות":

• הטקס המדובר מתקיים ב"בריכת הסולטן", אמפיתיאטרון עתיק היכול להכיל בין 6,000 ל-8,000 איש.
• הטקס המדובר נערך על ידי ארגון "זוכרים", שהוא ארגון פרטי ולא ממשלתי – הממומן מתרומות.
• כל אירוע, בין אם למטרות רווח ובין אם לאו – עולה כסף. זו כנראה הנקודה הבסיסית ביותר כאן. גם אם משלמים לאומנים רק "שכר בסיסי", מדובר עדיין בשכר. אבטחה, ניקיון, הגברה, הקמת ותפעול האירוע עולים כסף גם הם – הסכומים אינם ידועים לי וכנראה שלא לרוב האנשים, אך הם קיימים והם כנראה משמעותיים רק מעצם נפח המשתתפים.

ובכן, לאחר שראינו את העובדות, הבה נבדוק את השתלשלות הדברים: ארגון "זוכרים" הפרטי מבקש לקיים טקס יום זיכרון, שעלותו X. תקציב הארגון הוא X מינוס Y – כלומר, על מנת לקיים את הטקס על הארגון לגייס לפחות Y כספים.
ידוע כי משרד החינוך ועיריית ירושלים משתתפים במימון הטקס – אך כנראה שהסכום קטן מאותו Y מדובר. על מנת להגיע לאותו Y מדובר, הכניסה לטקס עולה כסף כך שהכרטיסים אמורים להשלים את התקציב המדובר. על מנת שלא להיראות כמי שמפריך נתונים והשערות לאוויר, אתן לדברים של ארגון "זוכרים" לדבר בעד עצמם:

"אין שום כוונה לעשות כסף על הגב של אנשים שרוכשים כרטיסים – זה היה אמור לכסות את ההוצאות"

ותגובה נוספת(לא מאומתת, ולכן יש לקחת אותה בערבון מוגבל עד שתיברר אמיתותה) של יו"ר ארגון "זוכרים", דב קלמנוביץ:

"יש איזו השתתפות מאוד מועטה של הרשויות הממלכתיות אבל רוב המימון בא מתרומות וממכירת כרטיסים. אני מאוד כואב את הסיפור של הכרטיסים שצריך לשלם, אבל לצערי הרב גם הם לא מכסים הכל. המחיר נע בין 45 שקלים ל-95 שקלים לכרטיס".

לפי דבריהם של אנשי ארגון "זוכרים", לא רק שלא מדובר בניסיון לעשיית רווחים על חשבון הזיכרון הלאומי – אלא שגם אם מכירת כרטיסים מלאה – כנראה שעדיין אנשי הארגון יצטרכו להשלים מכיסם את עלות האירוע.

עכשיו, נניח לרגע כי האירוע היה "בחינם", ונראה כיצד היו נראים פני הדברים:

• האמפי יכול להכיל עד 8,000 איש. באם היו מגיעים לטקס יותר מ8,000 איש היו יכולים להיגרסם אסונות, דוחק וסירוב כניסה ממשפחות. אחת הדרכים לשלוט בכמות הקהל הצפוי היא לגבות כספים.
• אין דבר כזה "בחינם". נניח והאירוע היה עולה 200,000 ש"ח להפקה. באם האירוע היה "חינם" זה אומר כי ממשלת ישראל מממנת אותו, קרי משלמי המיסים. כלומר – תמיד ישנה עלות. השאלה היא, מי משלם – הקהל או אלו שאינם בקהל?

כבדרך אגב, ניתן לומר כי "ארגון זוכרים" קם, כי נראה היה לאנשיו שממשלת ישראל(ומשלמי המיסים) אינם עושים די למען זיכרון חללי ישראל – לבקר אותם זו כנראה צביעות לאומית בעלת פרצוף מכוער ביותר.

לאחר שהוכחנו כי אין דבר כזה "אירוע חינם", ניתן לגשת לשאלה הבוערת עצמה: מי צריך לממן אירוע שכזה? והתשובה היא ברורה – המדינה/הממשלה. חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נפגעו עקב היותם ישראלים או בשירות מדינת ישראל. הנצחת חללי אלו השירתו את המדינה הוא תפקיד מובהק של המדינה – ואין זה משנה אם המערכת הלכלכלית היא סוציאליסטית, קפיטליסטית או היכן שהוא בטווח בין השתיים.
הדרך הטובה ביותר להימנע ממאורע כזה בעתיד:

• קיום אירועים באזורים פתוחים(או פתוחים יחסית) ורחבי ידיים, על מנת להימנע ממצב שבו יהיו יותר משתתפים ממקום להם.
• מימון ממלכתי מלא לאירועים מסוג זה. אירגון מסוגו של "זוכרים" יכול להוסיף על המימון הממלכתי כפי שהוא רואה לנכון – המצב הנוכחי שבו אירגון פרטי הוא המארגן והמוציא לפועל בעוד הממשל מפזר קצת כסף כעלה תאנה, הוא טיפשי.
• קצת יותר צניעות באירועים. אין שום סיבה שאירוע זיכרון יכיל עשרות ומאות אומני דרג א'. זה לא פסטיבל. מה רע בחבורת זמר מבית הספר, או מתנועת הנוער המקומית? אין זה ממקומי לדרוש מאומני דרג א' לא לקבל תשלום על הופעתם, זו הרי מחייתם. אך אם אני הייתי אומן דרג א', כנראה שלא הייתי מבקש שכר רב – אך גם שכר "הוצאות" בלבד של אומן דרג א' גבוה פי כמה מהשכר הדרוש לתזמורת בית הספר המקומית.

הנקודה הכואבת ביותר בנושא זה, היא הפוליטיקה המלוכלכת – המובילה שלה היא ח"כ שלי יחימוביץ, שרוכבת פוליטית על הנושא כל הדרך אל הסוציאליזם הנחשק שלה:

"טקסי יום הזיכרון הם טקסים לאומיים הנוגעים בליבת האתוס הציוני ובליבת הכאב הקולקטיבי והשכול. הפרטה שלהם, כמו גם גבית תשלום עבור ההשתתפות בהם, היא חצית גבול חמורה שדגל שחור מתנוסס מעליה.
יש דברים במדינת ישראל שעדיין אינם נסחרים בכסף ובהם זכר הנופלים, הנצחתם והזכות להתאבל עליהם ביחד. אני פונה אליך בבקשה להורות כבר היום על ביטול גביית התשלום לאירוע."

אני מקווה שהראתי בפוסט זה כמה דבריה של שלי יחימוביץ מגוחכים, וכי הדבר המקומם ביותר בכל האירוע הזה הוא כי ח"כ שלי יחימוביץ לא מבינה כי יש דברים שלא אמורים להיות נסחרים פוליטית, ובהם זכר הנופלים. לא ברור גם מהו הקישור הזה בין חוסר אחריות לאומית בסיסית של המדינה כלפי אלו שמתו בהגנה עליה – להפרטה, שהיא העברת שירותיים ממשלתיים באיכות גרועה לידיים ציבוריות ותחרותיות. מבחיל.

נתראה בטקס הזיכרון השכונתי, הקטן והצנוע – שאני גאה לשלם עליו את מיסיי.