תומר שרון – "קץ האדם הכלכלי"

"קץ האדם הכלכלי" הוא מונח שנטבע עוד בשנות ה30 של המאה ה-20 ותיאר את הלהט הקולקטיביסטי(בעיקר קומוניסטי) של התקופה ההיא.

"האדם הכלכלי" הוא זה אשר מבצע החלטות כאלה ואחרות בעקבות שיקולים כלכליים "קרים" ו "לא אנושיים". השיטה הקולקטיבית רצתה לשים סוף ל"אדם הכלכלי". היא ביקשה לשים במרכז "אדם אנושי".
כולנו יודעים איך נגמר הניסוי החברתי הזה, הגדול ביותר בהיסטוריה -ההיסטוריונים מתווכחים בינם לבין עצמם הם היו כמה עשרות מיליוני הרוגים לכמה מאות מיליוני הרוגים.
נוכחנו כי "קץ האדם הכלכלי" הוא בעצם, קץ האדם.

תומר שרון הוא קומיקאי מצליח וחביב עליי אישית, עוד מזמנו בפלטפוס.
לאחרונה, העניק ראיון ל-Ynet בו, חזר למעשה על הרצון לראות ב"קץ האדם הכלכלי".

בציטוט הזה, למשל:

"היא(מרינה מקסימיליאן בלומין) מקנאה בנו. בדור שגדל פה לפני 20 שנה, בניינטיז. שאלנו אותה למה, והיא אמרה 'כל הדיבורים האלה על רוק'נ'רול, אורגיות אלכוהול'.
הם(הדור של היום) דור של שמרנים. הייתי על הסט של 'חצויה' עם כל השחקנים הצעירים, בני 20 וקצת. הם צעירים-זקנים. מדברים על הסט על מניות, מכוניות, דירות, משכנתאות, העצמה, מיקסום, שדרוג.
כל הפעלים החדשים של הניאו-קפיטליזם.
מה יש לכם? אתם לא רוצים להיות קצת חסרי אחריות? אתם בני 23!".

כואב לתומר שרון שחבר'ה "בני 20 וקצת" חושבים על עתידם ועתיד משפחותיהם –
אם זה לא היה מצחיק, זה היה ממש עצוב.
תומר שרון שוכח כנראה, שבשביל להיות "קצת חסרי אחריות" צריך איזושהי רשת ביטחון כלכלית. ילד למשל, יכול להיות קצת "חסר אחריות" כיוון שההורים שלו דואגים לרווחתו הכלכלית.
"מבוגר" שאינו נסמך כלכלית על הוריו או חסכונותיו לא יכול לטייל ברחבי העולם ולנגן כל היום בבית על הגיטרה – פיזיקלית, זה בלתי אפשרי.
לצערנו, נדמה שזהו שורש החשיבה הסוציאליסטית, שכלכלה היא בעצם "קלקלה" – שכסף הוא דבר נורא ומזעזע, ואם רק כולם היו עושים טיול של 3 שנים בהודו ורק מנגנים על הגיטרה, הכל היה יותר טוב.

בספרו המופתי "הדרך לשעבוד", האייק ממחיש כיצד עוד בשנות ה-40 המחרידות, היה הבוז הזה כלפי "הכלכלה":

"…דורנו אוהב להשתבח בכך ששיקולים כלכליים חשובים בעיניו פחות משהיו בעיני אבותיו או אבות אבותיו… מוכן דורנו פחות מקודמיו להתחשב בשיקולים כלכליים. בשום פנים ואופן אין הוא מוכן לוותר על איזו מדירשותיו למען נימוקים הקרויים כלכליים; קצר רוח הוא וחסר סובלנות כלפי הסייגים על שאיפותיו המיידיות, ואין הוא חפץ להשלים עם אילוצים כלכליים…"

בהמשך הראיון, כאשר תומר שרון נשאל האם הוא פעיל פוליטית, הוא עונה:

"כן, ממש לאחרונה הצטרפתי לשלי יחימוביץ'. שנים הייתי מיואש, עכשיו אני רואה את האור בקצה המנהרה".

כלומר, תומר שרון מקווה ששלי יחימוביץ' מקרבת את "קץ האדם הכלכלי", אך כמובן שאשליה היא הדבר.
גם אם משנתה של שלי יחימוביץ' תושתת על כל הארץ, ואף על העולם – הרי שלא מדובר בקץ האדם הכלכלי – אלא ביצירתו של אדם כלכלי חדש לחלוטין.
הסוציאליזם לא מבקש לשים סוף לממון או כלכלה, אלא מבקש חלוקה "צודקת יותר". תומר שרון הוא בעצם אדם כלכלי בדיוק כמו כל אחד אחר.
הוא מעדיף לנגן על הגיטרה שלו ולישון עד הצהריים – במקום לעבוד. זו החלטה כלכלית.
הוא מעדיף שהשלטון ייקח עוד כסף מאזרחים עובדים וייתן אותם למוסדות תרבות – זו גם החלטה כלכלית.

גם על זאת, כבר כתב האייק:

"… לא בוז לרווחה חומרית יש כאן, אף לא ירידה בתשוקה אליה, אלא אדרבה: סירוב להכיר במכשולים כלשהם, להכיר בניגוד כלשהו למטרות אחרות, העלול לעכב את מימוש תשוקתינו שלנו – זה הדבר המייחד את דורנו"

עברו יותר מ70 שנה מאז נכתב "הדרך לשעבוד", והדבר המייחד את דור הצעירים של אז, נשאר זהה בדור "הצעירים" של היום.
הקולקטיביזם נשאר בעל השפעה חזקה – וכדאי לו לכל שוחר חופש ורווחה, להישמר מפניו עד מאוד.

ותומר שרון? עדיף לצחוק.

ונזכור את כולם – טקס יום הזיכרון בתשלום

ב8/5/2011 יתקיימו טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. מאות ואף אלפי טקסים יתקיימו ברחבי הארץ. רובם ב"חינם".
אחד הטקסים המרכזיים הוא הטקס של ארגון "זוכרים" בבריכת הסולטן בירושלים. כניסה לטקס של ארגון "זוכרים" כרוכה בעלות, הנעה בין 45 ל95 שקלים.

הדבר עורר תרעומת רבה, ואין זה פלא עקב הנושא הרגיש והתזמון. אך במקום לתת לבטן לדבר(ואני מודה: גם לי זה חרה כאשר שמעתי על כך בפעם הראשונה), הבה ניתן לשכל הישר לדבר, ונציב לפנינו קודם כל את העובדות "היבשות":

• הטקס המדובר מתקיים ב"בריכת הסולטן", אמפיתיאטרון עתיק היכול להכיל בין 6,000 ל-8,000 איש.
• הטקס המדובר נערך על ידי ארגון "זוכרים", שהוא ארגון פרטי ולא ממשלתי – הממומן מתרומות.
• כל אירוע, בין אם למטרות רווח ובין אם לאו – עולה כסף. זו כנראה הנקודה הבסיסית ביותר כאן. גם אם משלמים לאומנים רק "שכר בסיסי", מדובר עדיין בשכר. אבטחה, ניקיון, הגברה, הקמת ותפעול האירוע עולים כסף גם הם – הסכומים אינם ידועים לי וכנראה שלא לרוב האנשים, אך הם קיימים והם כנראה משמעותיים רק מעצם נפח המשתתפים.

ובכן, לאחר שראינו את העובדות, הבה נבדוק את השתלשלות הדברים: ארגון "זוכרים" הפרטי מבקש לקיים טקס יום זיכרון, שעלותו X. תקציב הארגון הוא X מינוס Y – כלומר, על מנת לקיים את הטקס על הארגון לגייס לפחות Y כספים.
ידוע כי משרד החינוך ועיריית ירושלים משתתפים במימון הטקס – אך כנראה שהסכום קטן מאותו Y מדובר. על מנת להגיע לאותו Y מדובר, הכניסה לטקס עולה כסף כך שהכרטיסים אמורים להשלים את התקציב המדובר. על מנת שלא להיראות כמי שמפריך נתונים והשערות לאוויר, אתן לדברים של ארגון "זוכרים" לדבר בעד עצמם:

"אין שום כוונה לעשות כסף על הגב של אנשים שרוכשים כרטיסים – זה היה אמור לכסות את ההוצאות"

ותגובה נוספת(לא מאומתת, ולכן יש לקחת אותה בערבון מוגבל עד שתיברר אמיתותה) של יו"ר ארגון "זוכרים", דב קלמנוביץ:

"יש איזו השתתפות מאוד מועטה של הרשויות הממלכתיות אבל רוב המימון בא מתרומות וממכירת כרטיסים. אני מאוד כואב את הסיפור של הכרטיסים שצריך לשלם, אבל לצערי הרב גם הם לא מכסים הכל. המחיר נע בין 45 שקלים ל-95 שקלים לכרטיס".

לפי דבריהם של אנשי ארגון "זוכרים", לא רק שלא מדובר בניסיון לעשיית רווחים על חשבון הזיכרון הלאומי – אלא שגם אם מכירת כרטיסים מלאה – כנראה שעדיין אנשי הארגון יצטרכו להשלים מכיסם את עלות האירוע.

עכשיו, נניח לרגע כי האירוע היה "בחינם", ונראה כיצד היו נראים פני הדברים:

• האמפי יכול להכיל עד 8,000 איש. באם היו מגיעים לטקס יותר מ8,000 איש היו יכולים להיגרסם אסונות, דוחק וסירוב כניסה ממשפחות. אחת הדרכים לשלוט בכמות הקהל הצפוי היא לגבות כספים.
• אין דבר כזה "בחינם". נניח והאירוע היה עולה 200,000 ש"ח להפקה. באם האירוע היה "חינם" זה אומר כי ממשלת ישראל מממנת אותו, קרי משלמי המיסים. כלומר – תמיד ישנה עלות. השאלה היא, מי משלם – הקהל או אלו שאינם בקהל?

כבדרך אגב, ניתן לומר כי "ארגון זוכרים" קם, כי נראה היה לאנשיו שממשלת ישראל(ומשלמי המיסים) אינם עושים די למען זיכרון חללי ישראל – לבקר אותם זו כנראה צביעות לאומית בעלת פרצוף מכוער ביותר.

לאחר שהוכחנו כי אין דבר כזה "אירוע חינם", ניתן לגשת לשאלה הבוערת עצמה: מי צריך לממן אירוע שכזה? והתשובה היא ברורה – המדינה/הממשלה. חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נפגעו עקב היותם ישראלים או בשירות מדינת ישראל. הנצחת חללי אלו השירתו את המדינה הוא תפקיד מובהק של המדינה – ואין זה משנה אם המערכת הלכלכלית היא סוציאליסטית, קפיטליסטית או היכן שהוא בטווח בין השתיים.
הדרך הטובה ביותר להימנע ממאורע כזה בעתיד:

• קיום אירועים באזורים פתוחים(או פתוחים יחסית) ורחבי ידיים, על מנת להימנע ממצב שבו יהיו יותר משתתפים ממקום להם.
• מימון ממלכתי מלא לאירועים מסוג זה. אירגון מסוגו של "זוכרים" יכול להוסיף על המימון הממלכתי כפי שהוא רואה לנכון – המצב הנוכחי שבו אירגון פרטי הוא המארגן והמוציא לפועל בעוד הממשל מפזר קצת כסף כעלה תאנה, הוא טיפשי.
• קצת יותר צניעות באירועים. אין שום סיבה שאירוע זיכרון יכיל עשרות ומאות אומני דרג א'. זה לא פסטיבל. מה רע בחבורת זמר מבית הספר, או מתנועת הנוער המקומית? אין זה ממקומי לדרוש מאומני דרג א' לא לקבל תשלום על הופעתם, זו הרי מחייתם. אך אם אני הייתי אומן דרג א', כנראה שלא הייתי מבקש שכר רב – אך גם שכר "הוצאות" בלבד של אומן דרג א' גבוה פי כמה מהשכר הדרוש לתזמורת בית הספר המקומית.

הנקודה הכואבת ביותר בנושא זה, היא הפוליטיקה המלוכלכת – המובילה שלה היא ח"כ שלי יחימוביץ, שרוכבת פוליטית על הנושא כל הדרך אל הסוציאליזם הנחשק שלה:

"טקסי יום הזיכרון הם טקסים לאומיים הנוגעים בליבת האתוס הציוני ובליבת הכאב הקולקטיבי והשכול. הפרטה שלהם, כמו גם גבית תשלום עבור ההשתתפות בהם, היא חצית גבול חמורה שדגל שחור מתנוסס מעליה.
יש דברים במדינת ישראל שעדיין אינם נסחרים בכסף ובהם זכר הנופלים, הנצחתם והזכות להתאבל עליהם ביחד. אני פונה אליך בבקשה להורות כבר היום על ביטול גביית התשלום לאירוע."

אני מקווה שהראתי בפוסט זה כמה דבריה של שלי יחימוביץ מגוחכים, וכי הדבר המקומם ביותר בכל האירוע הזה הוא כי ח"כ שלי יחימוביץ לא מבינה כי יש דברים שלא אמורים להיות נסחרים פוליטית, ובהם זכר הנופלים. לא ברור גם מהו הקישור הזה בין חוסר אחריות לאומית בסיסית של המדינה כלפי אלו שמתו בהגנה עליה – להפרטה, שהיא העברת שירותיים ממשלתיים באיכות גרועה לידיים ציבוריות ותחרותיות. מבחיל.

נתראה בטקס הזיכרון השכונתי, הקטן והצנוע – שאני גאה לשלם עליו את מיסיי.