בראיון/נאום האחרון של דפני ליף(אחת ממנהיגות "המחאה למען צדק חברתי"), היא יצאה כנגד "מדיניות ההפרטה" והביאה כדוגמא ל"חוסר הצדק החברתי" את קיומן של 92 אלף עמותות צדקה פרטיות וולנטריות:
"אתה נותן יד לשיטה שיש בה 92 אלף עמותות בגלל שהמדינה לא מבצעת את המוטל עליה."
דפני, כהרגלה בקודש, טועה.
92 אלף עמותות הצדקה הפרטיות בישראל מייצגות את שיאו של המוסר – נתינה מרצון, ולא מכפייה. זאת לא "בגלל השיטה" אלא "למרות השיטה".
למרות שהמדינה לוקחת מיסים ישירים, מיסים עקיפים, מיסי חברות, מיסי בריאות, דמי ביטוח לאומי – בשביל לתת למסכנים – בעצם היא נותנת את הכספים האלה לעובדי המנגנון השלטוני, לאחר מכן ל"תחמני המערכת" ורק בסוף בסוף, למטה למטה בתחתית הסולם – היא נותנת את הכספים הללו לנזקיים האמיתיים.
עמותות הצדקה הפרטיות בישראל מהוות חותמת מוסרית נפלאה מאין כמוה לעם היושב בציון: למרות שהמדינה כביכול "דואגת"(והיא אף פעם לא דאגה, לידיעת הקוראת דפני ליף, גם לא בזמן מפא"י) לנזקקיה – ולמרות שהמדינה גוזלת ממון ורכוש רב מכל אחד העובד למחייתו – למרות כל זאת, ישנן אלפי עמותות ומאות אלפי(אם לא מיליוני) אנשים שתורמים מרצון – ולא מכפייה.
רק תארו לכם את רוחב הלב והיד של אזרחי המדינה, אם וכאשר, השלטון יפסיק לחנוק את המשק – השלטון יפסיק "לקחת לחם ולחלק פירורים" – זוהי הצדקה הוולנטרית, הפרטית וזו שבאמת עובדת.
כדוגמא – עם סוף מלחמת העולם השנייה, יהודים רבים היגרו לארה"ב – חסרי כל. לא הייתה להם "מדינת רווחה". הייתה להם רק "צדקה מרצון" של אנשי הקהילה היהודית בארה"ב. אומדנים מספרים לנו כי בערך 50% מהקהילה היהודית חיו על חשבון אותה צדקה. ומה קרה? האם הקהילה היהודית בארה"ב התדרדרה לפי תהום? להפך! היא שיגשגה – והיהודים בארה"ב הפכו למיעוט המצליח ביותר במדינה – כיוון שנסמכו על עצמם ועל רצון טוב, ולא על היכולת לצעוק כמה שיותר על פוליטקאי – "קח ממנו והעבר אליי!".
זהו דבר מוסרי נעלה ביותר לתת צדקה מרצון לנזקק ממך – אין שום קרדיט מוסרי בדרישה "לקחת מהאחר יותר" בשביל לתת את אותה צדקה שאתה לא רוצה לתת.
כאילוסטרציה – תארו לכם קבצן היושב ברחוב ואתם מעניקים לו תרומה זעומה של 10 ש"ח – מרגישים טוב? נפלא!
לעומת זאת, תארו לכם קבצן היושב ברחוב ולידו שוטר אשר מורה לכם להוציא מארנקכם 50 ש"ח, לוקח 45 ש"ח לעצמו כ"קנס על אי תרומה לנזקק" ומעביר 5 ש"ח לאותו קבצן – מרגישים טוב? ממש לא.
צדקה מרצון – ולא מכפייה!
אדון העצמי 
מילים כדורבנות! חייבם להוציא מהציבור בישראל את הסטריאוטיפ השקרי שהסוציאליזם זה האידיאל וכל הסופרלטיבים של תורת המוסר נספחים לו, לא כן כי אם יד התקשורת חזקה כאן, חייבים לחשוף את האמת ואת השיטה המועילה יותר ומוסרית גם כן.
כל כך נכון.
בלי להכנס לשאלה של אם אני מסכים או לא, אם הטיעון שלך הוא מוסרי גרידא (ז"א, הבעיה במצב הזה לדעתך היא הכפיה), אין צורך להכנס לשאלה של כמה מהתרומה עובר לנזקק וכמה ממנה נעלם בנבכי הבירוקרטיה. המשפט האחרון מדגיש את זה – הבעיה העיקרית שעולה מהמצב שתיארת היא שמתוך 50 ש"ח, 45 הולכים כקנס לשוטר. לדעתי היה עדיף שתתמקד בשאלה המוסרית עצמה ואת הפרקטיקה תשאיר לפוסט נפרד.
אני חושב שלא ניתן להפריד לגמרי בין המוסר לבין הפרקטיקה – אם בחברה וולנטרית לחלוטין ההמונים היו גוועים ברעב וההון היה מתרכז בידי אחוז פיצפון מן האוכלוסייה – הרי שהייתה כאן בעיה – אני אומנם אידאליסט, אך אני גם ריאלי.
חוץ מזה, קשה מאוד לאמוד באמת את עלויות הצדקה בכפייה לאזרח משלם המיסים – לעומת התמורה שניתנת לאזרחים התלויים בה – אפילו הסתכלות מעמיקה בתקציב המדינה לא תגלה לנו דבר – תקציב משרד הרווחה למשל, הוא לא כל הסיפור. הצדקה בכפייה כוללת גם "תשלומי העברה" וכן את החזר החוב של מדינת ישראל – שרובו נוצר עקב אותה צדקה בכפייה.
יהיה צריך גם לבדוק בדיוק כמה עובדים יש במערכת זו, וכמה משלמים להם.
בעייתי מאוד. נושא מעניין מאוד למחקר, אבל יכול מאוד להיות שאין לנו באמת גישה לנתונים האלה על מנת לבצע אותו.
ואיזו שאלה מוסרית יש פה בעצם? ברור שמוסר הוא דבר סובייקטיבי יחסית אבל זה מוסכם לרוב שצדקה היא פעולה פילנתרופיסטית מבורכת, אבל מה לצדקה ולסיפור שלך אם אתה מחוייב "לתרום" כדי לצאת מיד חובה, בשביל לעזור לממשלה שלך לצאת צדיקה גדולה כשבעצם הכל הוא תעלול פרסום עצמי אחד ענק?
השאלה היחידה שבאמת מעניינת אותי זה האם באמת מדובר במצב שבו הנזקק מקבל 5 שקל ושוטר 45 ולא להפך.
אתה טועה.