וידוי של פושע מסוכן

לא קל לי לכתוב את הפוסט הזה. הכתוב בו עלול להעיד עליי כפושע מסוכן וכן עלול להכניס אותי לכלא.

בכל זאת, אני מרגיש שאינני יכול לשאת עוד את האשמה, ולכן אני מתוודה:

 

לפני 5 שנים, התאספנו מספר חברים בבית של חבר – האווירה הייתה נינוחה ונדמה לי שצפינו במשחק כלשהו במונדיאל 2006.

לאחר המשחק, אחד מחבריי הוציא משום מקום מזוודת כסף קטנה וחשודה מאוד למראה.

בתוך המזוודה שכבו להם, לזוועתי, ז'טונים ושתי חבילות קלפים. "בא לכם סיבוב של הולד-אם"? הוא שאל במתיקות האופיינית לפדופיל המציע סוכרייה לילד קטן.

לא עמדתי בפיתוי. באותו ערב נורא איבדתי 20 ש"ח והיה לי כיף מאוד.

 

חלק מכם אולי מגחך, ובצדק.
הרעיון שמשחק פוקר בין אנשים המשתתפים במשחק מרצונם החופשי – הוא פשע, הוא מגוחך ועצוב. לצערנו זו המציאות.

מדינת ישראל בעלת השלטון הפטרנליסטי חושבת כי היא יודעת טוב מאזרחיה מה טוב להם ולכן החליטה לאסור על "הימורים ומשחקי מזל". מדובר בעבירה פלילית במדינת ישראל, העובר עבירה פלילית יכול למצוא עצמו בכלא.

כמובן שעצם ההגדרה של "טקסס הולדם" כמשחק מזל היא מגוכחת לחלוטין. הולדם דורש כישרון, שכל והתמדה.
אני למשל, ניצחתי בהולדם… אולי פעם אחת. פעם אחר פעם כשלתי מול חברים בעלי זיכרון טוב יותר, הבנה פסיכולוגית טובה יותר, או "סתם" מתמידים. בדיוק כמו כדורגל(שהוא חוקי… בינתיים) או מקצוע בבית הספר.

אך גם אם הולדם היה משחק מזל שרירותי לחלוטין, מעין הימורים על "עץ או פלי" – הרי שלמדינה אין זכות מוסרית על אזרחיה לחייב אותם להתנזר מפעילות שהיא תופסת כמזיקה.
ולא רק שאין למדינה זכות, הרי שהיא גם משחקת משחק מוסרי כפול ומסריח פי 42.
מפעל הפיס, הקיים מאז 1951, הוא גוף ממשלתי, מונופול ההימורים החוקי בישראל.
בדיני משפט קוראים לזה "מדבר בשני קולות". מצד אחד מגנה הימורים ואוסר אותם בין אזרחים, ומצד שני מלאים אותם ואוסף את רווחיו לכיסו.
בדיני משפט זו עילה להרשעה, בפוליטיקה הישראלית זה לא מזיז לאף אחד.

במדינה פטרנליסטית – אין אזרח שאינו פושע.
הפתרון? שלטון קטן וצר, המוגבל על ידי חוקה חזקה המגבילה את מרחב החקיקה שלו – שלטון מוגבל = אזרח חופשי.